<h1>סמ"ג לאוין סימן רמ"ב</h1>
<h2>דף כ:</h2>
ארבעה דברים יש בין נדרים לשבועות ביטוי, ששבועות ביטוי אין שבועה חלה על שבועה ובנדרים יח[ו]ל נדר על נדר, המתפיס בשבועה פטור כדאיתא בפ"ג דשבועות (כ' א') ובנדרים חייב כדאיתא בפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו (נזיר כ' ב'), אין שבועת ביטוי חלה אלא על דבר הרשות כדאיתא בפ"ג דשבועות (כ"ה א') ובפ"ב דנדרים (ט"ז א') ונדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות שבועת ביטוי חלה על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש ונדרים אינן חלין אלא על דבר שיש בו ממש (רמב"ם נדרים פ"ג הל' א').
אמרינן בפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו (נזיר כ' ב') מי שנדר ושמע חבירו ואמר ואני ושמע שלישי ואמר ואני ונשאל הראשון על נדרו או על שבועתו והותר הותרו כולן אבל אם נשאל האחרון האחרון מותר וכולן אסורין נשאל השני השני והשלישי מותר[ין] והראשון אסור (ע"פ רמב"ם נדרים פ"ד הל' ט'). וכן שנינו בפרק רבי אליעזר בנדרים (ס"ו א') הנשבע או הנודר שאיני נהנה לכולכם ונשאל על נדרו או על שבועתו על אחד מהם והותר הותרו כולם, שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו, אמר שאיני נהנה (לא) לזה (ולא) [ו]לזה הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין (ע"פ רמב"ם שם הל' י"א ע"ש).
<h2>דף לא.</h2>
מי שנדר וניחם על נדרו הרי זה נשאל לחכם ומתירו, ודין היתר נדרים כדין היתר שבועות שאין מתיר אלא חכם מובהק או שלשה הדיוטות במקום שאין חכם ובלשון שמתירין השבועה מתירין הנדר וכן כל שאר הענינים שבארנו בשבועות כולן בנדרים כדרך שהן בשבועות, ואין מתירין הנדר עד שיחול כמו בשבועה (רמב"ם נדרים פ"ד הל' ה'—ו'), וכשם שנשאלין על נדרי האיסר כן נשאלין על נדרי הקדש, לבית הילל דאמרי במסכת נזיר (ל"א א') אין הקדש טעות הקדש, ומתירין אותו בין נדרי קדשי בדק הבית בין נדרי קדשי מזבח ואין נשאלין על התמורה, וכשם שאב ובעל מיפר נדרי האיסר כך מיפר נדרי ההקדשות הדומין לנדרי האיסר (שם הל' ז'—ח').
